<h1>ספר אהל מועד שער התפילה דרך שני</h1>
<h2>דף כא.</h2>
יחיד שנתספק אם התפלל יש מן הגאונים שאמרו שאינו חוזר להתפלל תפי' נדבה, וראב"ד ורשב"א אומר שחייב להתנדב ולהתפלל בתורת נדבה, אבל על דעת חובה אסור לו ליחיד להתפלל ואצ"ל לציבור, שהתפילות כנגד תמידין תקנום וצבור אין מתפללין נדבה כשם שאין מביאין קרבן נדבה. ותפילת מוסף אין היחיד מתנדב להתפלל אותה כשם שאינו מביא מוסף בנדבה, לפיכך אפי' יחיד אינו מתפלל תפילת המוספין על הספק ואצ"ל צבור. ואפי' בשאר תפילות הואיל ונסתפק דוקא בתורת נדבה חוזר. ואם בשבתות וביו"ט בא לו זה הספק אינו חוזר, לפי שאין קריבין בהם קרבן נדבה אלא חובת היום. וע"כ אם בשבתות וביו"ט הוא מתפלל ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה, ובחול אם בעודו מתפלל נזכר שכבר התפלל פוסק אם ירצה ואם רצה לגמור בתורת נדבה הרשות בידו וכן פסקו האחרונים ומהראשונים, וגם ר"מ אומרים שהואיל ולא התחיל על דעת נדבה פוסק ואפי' באמצע ברכה ואפי' יכול לחדש בה דבר. ובתפי' ערבית שאינה חובה ממש אינו פוסק כאלו התחיל בה בתורת נדבה. ואומר רש"י שאינו נראה נדבה אא"כ חדש בכל ברכה מהאמצעיות מעין כל או"א, והמנהג כדברי ראב"ד שאומר אפי' שלא חדש בכולן, ומ"מ צריך לחדש בברכה א' כדי להודיע שהיא נדבה, ונראה מן הירושלמי שאפי' שנוי הוי חידוש. ולדעת רה"ג צריך לחדש דברי תחנונים ולא די לו בשנוי דברים.
<h2>דף כו.</h2>
ת"ר זמן תפיל' השחר עד חצות וכך הוא הדין מצוה הוא שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה ובשעת הדחק אם מתפלל אותה קודם לכן יצא והוא שעלה ע"ה. עבר ולא התפלל תוך זמן זה מתפלל עד חצות ומגיע זמן תפילת השחר ע"ס ד' שעות. נשאל לרשב"א אם מתפללין תפי' השחר קודם ק"ש אם מצא ציבור מתפללין וכמו שאומר ר"ל בתפיל' הערב, והשיב שלא אמר הגאון אלא בתפי' הערב הואיל ורשות הוא, ואעפ"י שאומר הגאון שהרגיל להתפלל אותה קבעה על עצמו חובה אפ"ה אינה חובה כמו תפילת השחר, ולפיכך לסמוך גאולה לתפילה עדיף וכן המנהג. וכבר דברנו בזה בנ"א מדרך ג' של שער ק"ש.
זמן חיוב תפילת מנחה מתחיל אחר שש שעות ומחצה ונקרא זמן מנחה גדולה עד סוף ט' שעות ומחצה, ואעפ"י שתפי' כנגד תמידין תקנום, לפי שבע"פ שחל להיות בע"ש מקדימין ושוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה שהרי צליית הפסח אינה דוחה שבת לפי' אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא י"ח תפילת המנחה וזמן זה קורין מנחה גדולה, זמן מנחה קטנה מתחיל מתשע שעות ומחצה לפי שזה זמן התמיד בכל יום, ולדעת חכמים זמנה עד הערב ולדעת רבי יהודה זמנה שעה ורביע והיינו עד י"א שעות חסר רביע, מכאן ואילך כבר עבר זמן מנחה קטנה ונכנס זמן ערבית. ומי שעשה כר' יהודה יצא וזו היא דרב שהתפלל של שבת בע"ש פי' תפילת ערבית הילכך אם עושה כר"י, יצא ומיהו תפילת ערבית בלבד מתפלל ואינו חושש לסמוך גאולה לתפילה אם לצורך מצוה הוא עושה כן. והרוצה לעשות כחכמים והתפלל מנחה עד שתשקע החמה יצא אבל לא יאחר יותר, ומלשון הר"מ ויש להתפלל עד שתשקע החמה. ואומר רה"ג לא שיהא פעם עושה כר' יהודה ומתפלל של ערבית בפלג אחרון של מנחה ופעם עושה כרבנן וממתין להתפלל מנחה עד הערב, שא"כ עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. ובעל השלמה אמר שעכשיו שנהגו ע"י הדחק שעושין פעמים כר"י ופעמים כרבנן שפיר דמי, דלא גרע מהשכים לצאת לדרך שמקדים וקורא. והרא"ה אומר גבי מאי דאמרינן בגמרא דעבד כמר עבד דוקא בשאינו נוהג בבת אחד כשניהם, אבל שלא בבת אחד בתפי' דהויא מדרבנן מותר, ואף על פי דבההיא דבחולין אפי' בזה אחר זה אסור בתרתי דסתרין אהדדי התם בדאורייתא.
תפילת ערבית זמנה כל הלילה שהרי נתקנה כנגד אברים ופדרים של קרבנות שזורק דמן קודם שקיעת החמה ולא נתאכלו מבע"י שהם היו קריבין כל הלילה. וזמן תפילת מוסף כל היום שהרי קרבן מוסף קרב כל היום, ודוקא בדיעבד אבל לכתחילה עושין כר"י דאמר דזמנה עד שעה ז' כדין תמיד של בין הערבים להיות אחרון כדאמרינן עליה השלם כל הקרבנות כולם. וזמן תפילת נעילה מתחיל בעוד שהשמש בראש הדקלים שזהו זמן מועט קודם שקיעת השמש כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה ואם התפלל אותה בלילה יצא.
מי שנאנס או שטעה ולא התפלל אחד מן התפילות, מתפלל שתים בתפי' שלפניו, ותפי' של אותה שעה מתפלל תחילה ואינו משלים אלא בתפילה הסמוכה לאותה תפילה ששכח אבל לא בדילוג תפילה אחת כך דעת ר"מ. ויש מהגאונים שאמרו שאפילו לאחר דילוג כמה תפילות חוזר ומתפלל כל התפילות שבטל באונס או שכח. והעיקר כדברי הר"מ וכן פסק הרא"ה, אך הראב"ד כתב בהשגות אני לא אורה בזה לא אסור ולא היתר. ולדברי הכל אם נזכר בסמוכה לה ולא השלים טעותו אינו משלים במופלגת שהרי זה כמבטל במזיד. ואומר הרשב"א שתפי' נוספת מחמת מאורע היום כמו תפילות מוסף הואיל ואינה ראויה בכל יום אין משלימין אותה ביום אחר ואינה דומה לתפי' מנחה שהיא ראויה בכל יום.
המבטל במזיד אחד מכל התפילות הרי זה נקרא מעוות לא יוכל לתקון ושוב אינו משלים בתפי' אחרת אותה תפילה שבטל ולא התפלל אותה במזיד. ורה"ג אומר שהרשות בידו לחזור ולהתפלל אע"פ שבטלה במזיד, ושכר תפילה רחמי אית ליה אבל שכר תפילה בזמנה לית ליה.
<h2>דף כו:</h2>
טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל ערבית ב' של שבת. טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במ"ש שתים של חול, ולעולם שוהה בין תפילה לתפילה כדי הילוך ד"א וכמ"ש, אם השלים תפילה שטעה מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, לפי שהתפלה שהיא משום חובת שעה צריך להתפלל תחילה והשניה משום תשלומין. ונראה שאם נתכוון בראשונה לשם תשלומין בין הבדיל בה בין לא הבדיל בה לא יצא. ולענין המתפלל סתם כך הוא הדין שאם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו, ומתפלל פעם אחרת לשם תשלומין בלא הבדלה. ואע"ג דאקשינן בגמרא מברייתא דטעה ולא אמר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו וכו' וסלקא בקושיא, אפ"ה תרוייהו הלכתא נינהו וכיון דלא סלקא אלא בקושיא דילמא אי הוו משגחי בה הוו משכחי בה פירוקא כ"כ רה"ג. לא הבדיל באחד מהן אין מחזירין אותו והוא שלא נתכווין בראשונה לשם תשלומין. הבדיל בשתיהן ג"כ יצא ואעפ"י שההבדלה שבסוף אינה צריכה לא הויא לבטלה דהא כוללה באמצע הברכה. מי שלא הזכיר במנחה בשבת או ביו"ט מאורע היום אינו חוזר ומתפלל ערבית שתים כיון שבתשלומין אמרו שמתפלל ערבית שתים של חול הוא מפני שחייב הוא בכל הברכות בשבת אלא דרבנן לא אטרחוהו וכיון דעברה שבת חוזר לדינו.
מי שטעה והתחיל בתפי' חול בשבת גומר אותה ברכה ואפי' בתפי' מוסף, וכן פסקו ראב"ד ורשב"א. וי"א שהואיל ואינו מחוייב בתפילת מוסף כשאר תפילות אינו גומר וכן דעת הר"מ, וכן פסק הרא"ה אלא שהוא מוסיף ואומר שאם התחיל ברכת אתה חונן גומר אותה שאם אין דעת אין תפילה.
<h2>דף כז.</h2>
היו לפניו ב' תפילות אחד של מוספין ואחד של מנחה מתפלל של מנחה תחילה ואח"כ של מוספין, ודוקא יחיד אבל צבור מתפללין על הסדר וכן כתב הרב וכן המנהג, ואומר רשב"א שאפי' יחיד אם הקדים מוספין לשל שחר יצא, דהא קי"ל דתפי' כנגד תמידין תקנום, ואצ"ל אם הקדים אותה לשל מנחה שיצא והביא ראיה מן התוספת.
<h2>דף כז:</h2>
מתפלל אדם של שבת בערב שבת קודם שקיעת החמה אם הוא צריך לעשות כן לצורך השעה, אבל שלא לצורך השעה אין ראוי לעשות כן מפני שצריך לסמוך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית, אבל לצורך מותר כההיא דרב דעבד הכי כמו שנתבאר בנ"ב. וטעם לקולא זו מפני שתפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בעונתה, ואם ירצה מקדש על הכוס וא"צ להמתין עד הערב אעפ"י שהתורה אמרה זכרהו על היין בכניסתו וכן מתפלל של מ"ש בשבת. בד"א לאחר י"א שעות חסר רביע שהוא זמן תפילת ערבית לדעת ר"י אבל אם התפלל קודם לזמן הזה לא יצא, אבל מכיון שהגיע זמן תפילת ערבית של ר"י אע"פ שהלכה כחכמים יצא. וכשם שמתפלל של מ"ש בשבת על הדרך שנתבאר, כך אם רצה אומר הבדלה על הכוס אעפ"י שעדיין קודש הוא, וכן דעת רי"א וכן פסק הר"ם דלא שנא קדוש והבדלה ממתפלל דבכולהו שרינן לי"א שעות פחות רביע. ויש מהגאונים שאמרו שאינו מקדש על הכוס ולא מבדיל עד הערב. מי שהתפלל של שבת בע"ש אם קדש אעפ"י שעדיין יום גמור הוא אסור במלאכה. בד"א במתכוין אבל אם סבור שהוא לילה ואחר זרחה חמה מותר במלאכה. ועוד יתבאר דין זה בנ"ו מדרך ב' של ש' השבת.
<h2>דף כט.</h2>
טעה ולא הזכיר טל בת"ה בזמן שחייב להזכיר, אם לא חתם הברכה חוזר לראש התפי'. וכבר ביארנו בנתיב ה' מדרך ראשון שלא הזכיר גשם בעונתו חוזר, וביארנו שם שאם הזכיר טל אעפ"י שלא הזכיר גשם יצא כדברי הירושלמי. טעה ולא שאל מטר בברכת השנים אע"פ ששאל טל שואל מטר בש"ת, לא שאל בשומע תפילה חוזר לראש לברכת השנים, וכן דעת הראב"ד וכן בשאלתות כ"כ וכן דעת רשב"א. אך רה"ג אומר דדוקא לש"ת חוזר וכ"נ מהירוש', וגם בירוש' מדמים הזכרת גשם לשאל' לענין שאם נזכר קודם ש"ת שאינו חוזר אבל אומרה שם. והסכימו בתוס' גם לזה אעפ"י שלפי גמרא שלנו חוזר משום הזכרה לראש כמו שנתבאר, נסתפק אם הזכיר גשם או שאל מטר כל שלשים יום הולך אחר הרגל לשונו. אפי' יחיד שהוא בצבור שעדין היה יכול לשמעה מש"ץ חוזר לפי דעת רבים מהמפרשים. אך מהגאונים יש שאומר שיחיד שטעה כשהתפלל יוצא הוא כששומעה מש"ץ והוא שיהא שם מתחילת התפלה ועד סוף, וג"כ בכל דבר שצריך לחזור אם יכוין לש"ץ יצא, וכ"כ בשאלתות בפרשה ויצא. ואפילו אם טעה ולא אמר אתה קדשת בערבית של שבת יוצא אם ישמע ברכת מגן אבות מש"ץ, והוא שישמע אותה מתחילה ועד סוף וכ"כ בסדר רב עמרם.
<h2>דף כט:</h2>
ש"ץ שטעה בר"ח או בחש"מ ולא הזכיר בתפי' שחרית יעלה ויבא הואיל ואינה ברכה בפני עצמה אלא הזכרה לבד אין מחזירין אותו, שאין מטריחין על הצבור והוא יכול להזכיר מאורע היום במוספין. אבל יחיד יחזור וישהא בה כדי הילוך ד"א בין תפילה לתפילה. ואם היה בבית הכנסת ושמע כל התפילה מראש ועד סוף מש"ץ וכוון דעתו יצא, לפי הדעת שכתוב בנ"ט בשם הגאון. ויותר מזה מקל ריא"ג שהוא אומר שאפילו יחיד שהוא בצבור ואינו יכול לשמוע מש"ץ אינו חוזר כל שאפ' לו להזכיר בתפילה שלפניו, משום שאם יחזור נראה כמזלזל בתפילה שאין מכוין ונמצא מתגנה בפני רבים, בכל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, אם טעה ש"ץ בעת שמתפלל בקול רם בא' מהם חוזר כמו היחיד. ונראה שכשם שאין ש"ץ בעת שמתפלל חוזר בשחרית בר"ח כך אינו חוזר בשחרית של שבת או של יו"ט כיון שתפילת מוסף לפניו. ונראה לע"ד שדוקא בתפי' שחרית מפני שדרך הוא בכל צבור שמתפללין תפיל' מוסף מיד, אבל טעה במוסף אין אומרים הרי תפי' מנחה לפניו. ועוד דבמוסף לאו הזכרה לבד הוי אלא צריך להזכיר קרבן היום. מי שטעה בר"ח ולא הזכיר ר"ח בערבית אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין החדש בלילה, ואם היו ב' ימים ר"ח אף בתפיל' לילה שניה אינו חוזר לראש. טעה בשחרית של ר"ח או במנחה ולא הזכיר ר"ח בעבודה או שנסתפק לו אם הזכיר, אם לא סיים תפילה שלא אמר עדין יהיו לרצון וכו' חוזר לעבודה. וכן אם סיים תפי' פי' שאמר יהיו לרצון אבל לא עקר רגליו ולא אמר תחנונים שרגיל לאומרן אחר תפילתו חוזר לעבודה. ואם אמר תחנונים אע"פ שלא עקר רגליו חוזר לראש, וכן אם עקר רגליו אע"פ שלא אמר תחנונים חוזר לראש. לא היה רגיל לומר תחנונים וסיים תפילתו אע"פ שלא עקר רגליו חוזר לראש. למדנו עתה דלא סגי לחזור לעבודה אא"כ יש בו שני דברים הללו והם שלא אמר תחנונים ושלא עקר את רגליו, ולמדנו מכלל דברינו שיהיו לרצון אומרים קודם תחנונים, וכ"כ ראב"ד אך לא נהגו כן, מי שלא הזכיר מאורע היום במוסף יש מחכמי צרפת שאומרים שדינו כדין יעלה ויבא שאם לא סיים תפילתו אינו חוזר לראש, אך מסוגית הגמרא נראה שאין דין זה אלא ביעלה ויבא. בימים שאין בהם קרבן מוסף אם טעה ולא הזכיר מאורע היום אינו חוזר, וכיון שסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה אחרת אינו חוזר, וכ"כ בתוס' וכן דעת הרשב"א. ורי"ג העיד שראה ר"ת שחזר אחר מודים לרצה בדבר שאמרו חכמים אם לא אמר אין מחזירין אותו, וע"כ אע"ג שעל הנסים תקנו במודים ואין עליו [חובה לחזור] אם רוצה לחזור חוזר לעבודה לפי שברכות אחרונות שלשתן חשובות כ"א לענין חזרה, וכן הדין בג' ראשונות כמו שיתבאר בנתיב שאחר זה. המתפלל ושרוי בתענית ולא התפלל ענינו במקומה וסיים תפי', אם לא עקר את רגליו אומר אותה בלא חתימה וחותם כי אתה שומע תפילת כל פה פודה ומציל בעת צרה וצוקה יהיו לרצון כ"כ הגאון ורי"א והר"מ. ומרבותינו הצרפתים יש שאומרים שיכול לחתום בברכה אם כבר השלים סדרן של ברכות. ואם ש"ץ שכח מלומר ענינו בין גואל לרופא חוזר ואומר ענינו ומתחיל אחר כן רפאינו.
<h2>דף לג.</h2>
אנשי כנה"ג תקנו בתחילה הבדלה בתפילה והם אמרו המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס. לא הבדיל בתפילה אין מחזירין אותו. לא הבדיל לא בתפילה ולא על הכוס ואכל או עשה מלאכה ואחר נזכר, חוזר לראש ומתפלל ומבדיל בתפילתו ואחר יבדיל על הכוס זהו דעת רש"י. והגאון רי"א סובר שכל שיש לו כוס להבדיל עליו אינו צריך לחזור ולהתפלל, וזה יתבאר עוד בדיני הבדלה. כתבו מן הגאונים שאם טעה ולא הבדיל בחונן הדעת ונזכר קודם שסיים תפלתו חוזר למקום שטעה, דהבדלה תקנה קבועה היא כהזכרת גשמים ולא אתינן לה מטעם קרבן מוסף, וטעם למה החמירו בטעה ולא הזכיר מאורע היום בתפילה בימים שיש בהם קרבן מוסף משום שהחמיר' תורה בהם וחדשה בהם קרבן מוסף עד שאנו מחייבין לחיוב הזכרתן תפילה נוספת.
<h2>דף לד.</h2>
המתפלל וטעה בג' ראשונות חוזר לראש באחרונות חוזר לעבודה באמצעיות חוזר לראש אותה ברכה שטעה וגומר עד סוף, לא היה יודע היכן טעה חוזר לאתה חונן או למקום הברור לו בין יחיד בין ש"ץ, טעה בברכת המינין חוששין שמא מין הוא ומעלין אותו מיד, ואם התחיל בה ממתינין אותו שעה אחת ואם לא ידע לחזור למקומו מעמידין אחר תחתיו ואותו שיעמוד תחתיו מתחיל בראש אותה ברכה שטעה, ובאותה השעה לא יהא השני סרבן. טעה ש"ץ בשלש ראשונות מתחיל מן הראש טעה באחרונות מתחיל השני מברכה עבודה, ש"ץ שטעה כשהוא מתפלל בלחש אינו חוזר ומתפלל פעם שניה מפני טורח צבור וסומך על התפי' שיתפלל בקול רם, וכ"כ הר"מ בעשרת ימים שבין ר"ה ליוה"כ טעה ואמר האל הקדוש ותוך כדי דיבור אמר המלך הקדוש לפי דעת הגאון אינו חוזר. לא נזכר תכ"ד חוזר לראש התפילה וכ"כ הרשב"א בתשו'. ובנ"ד מדרך ב' של שער הברכות יתבאר דין הטועה בעיקר הברכה. ירושלמי לכל אין מחזירין לש"ץ חוץ ממי שלא אמר תחיית המתים ומכניע זדים ובונה ירושלים וקולא זאת אינה נראית מגמרתינו.
